פסק-דין בתיק ב"ל 20091-09-10

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר מיום 19/8/10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער איבד 60% מכושרו להשתכר מיום ה- 1/4/10 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        למערער נקבעה בעבר דרגת אי כושר זמנית בשיעור 75% לתקופה שבין 1/2/08 ועד 31/12/09. וועדה רפואית מיום 16/1/09 קבעה למערער נכות משוכללת זמנית בשיעור 46%. בתום תקופת הנכות הזמנית נקבעה למערער נכות משוכללת צמיתה בשיעור 52% החל מיום ה- 1/1/10. כעולה מקביעת הוועדות מצבו הפיזי והרפואי של המערער לא השתפר כי אם הורע, עובדה שהביאה להגדלת נכותו של המערער מ- 46% נכות זמניים ל- 52% נכות צמיתה.

2.2        משנקבעה למערער דרגת אי כושר זמנית בשיעור 75% בהתייחס לנכות רפואית זמנית בשיעור 46%, הרי משהועלתה דרגת הנכות ומשזו הפכה לנכות צמיתה היה על הוועדה בהתאמה להעלות את דרגת אי הכושר ו/או להותירה על כנה, אולם לא היה מקום להפחיתה.

2.3        הוועדה לא נמקה כיצד קביעתה האחרונה לעניין הפחתת דרגת אי הכושר מתיישבת עם קביעות של וועדות קודמות שקבעו למערער 75% אי כושר בהתייחס ל- 46% נכות זמנית.

            הוועדה לא ציינה כי חל שינוי בנסיבות או שיפור במצב המערער, כאשר בפועל אחוזי הנכות לא רק שלא פחתו אלא אף גדלו.

2.4        הוועדה התעלמה לחלוטין מהעובדה כי המערער סובל ממחלת ריאות כרונית שאין המערער בעטיה טיפול תרופתי.

3.         טענות המשיב:

3.1        הוועדה אינה מחויבת לנמק החלטתה ביחס להחלטות קודמות שעה שמדובר בהחלטות הקובעות אי כושר זמני. מעבר לנדרש, הוועדה מציינת שהיא אכן מודעת לכך כי ניתנו בעבר אחוזי אי כושר גבוהים יותר אלא שעל פי הממצאים שבפניה היא קובעת באופן מנומק ששיעור אי הכושר המתאים למצב הרפואי ולרקע התעסוקתי, הוא 60% אי כושר.

3.2        מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת שמתמודדת עם המסמכים שבתיק ולכן אין הצדקה להתערבות בית הדין. אציין כי הנכות הרפואית שנוספה מאז קביעת אי הכושר בדרגה גבוהה יותר היא נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני שבעטייה שונה אחוז הנכות הרפואית מ 46% ל 52%. אין בשינוי זה כשלעצמו לחייב את הוועדה בקביעת דרגת אי כושר אלא על פי השפעת כלל הנכויות על היכולת להשתכר.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 19/8/10 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין כי מצבו מחמיר, סובל מלחץ בחזה, מתעורר בלילה עקב חנק, סובל מהריאות וכאבים בעמוד שדרה שנים ואינו עובד מזה 5,6 שנים כשבעבר עבד בניקוי חול וצבע.

9.         במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי עיינה במסמכי תיק התביעה, החומר הרפואי והערכות סוציאליות ומסכמת:

            "בן 52, אובחן כסובל מהגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, כאבים בכתפיים, מחלת לב, טנטון, דרמטיטס קלה, וסרקוקידוזס, נכותו הרפואית 52% יציבה.

            בחוות דעת רופא מוסמך לעניין אי כושר השתכרות מה- 17/6/10 צוין כי מסוגל לעבודה במשרה חלקית, עבודה לא גופנית, וללא חשיפה לחומרים המגרים את דרכי הנשימה.